ניקיון פסח בנשמה

ניקיון פסח בנשמה

למעשה כאשר אנחנו עסוקים בניקיון הבית, אנחנו בעצם עסוקים בניקיון הנשמה. זו המהות האמיתית של כל הניקיונות.

לפני כעשר שנים יצא לי להעביר שבת בסמינר ערכים, זה היה מעט אחרי פורים וכשאמרו שיש
הרצאה בנושא ניקיון פסח…לא ממש שׂשׂתי להישאר באולם. לחרדתי הרב אמנם דיבר על הלכות
פסח, אלא שלקראת סיום דבריו הוא דיבר על הערך הנפשי שיש בכך. הדבר הפתיע אותי אך יחד עם
זאת שמחתי לגלות שכך גם הדת מסתכלת על הדברים.​

פעמים רבות כאשר יש בלגאן בחיינו אנו מוצאים את עצמנו מוציאים מרץ בניקיון ולאחריו חשים טוב יותר, מאורגנים יותר… לא בכדי.

המוח שלנו אינו מאבד אף פיסת מידע, הכל שמור. אנחנו אלה ששוכחים, כלומר המודע שלנו שוכח.
מצד אחד הן לא היינו רוצים לזכור כל פרט ופרט, זה מיותר. יש המון פרטים שוליים ולא נחוצים – בחיי היומיום, וזיכרון עמוס שכזה עלול לעכב אותנו.

מצד שני יש פרטים שהיה רצוי מאוד שנזכור גם ממקרה לא נעים וזאת על מנת שנפיק ונלמד את – השיעור. ברגע שעשינו זאת ניתן ורצוי לשחרר.

במהלך החיים אנו צוברים חוויות, לטוב ולרע. כל חוויה אמורה ללמד אותנו דבר חדש.
כאשר אנו נפגעים ממישהו או ממשהו אנחנו מעדיפים להזיז את זה הצידה, לשכוח, להתעלם, הן לא נעים להישאר בתחושה הלא נעימה, ולאחר זמן אנו מאמינים ששכחנו… אז זהו שלא.

זה מאוחסן בבוידם האישי שלנו בין הדברים שלא צריך כרגע אבל אולי בעתיד.

המחשבות והרגשות האלה מייצרים תקיעות, ממש כמו חפצים אמיתיים בבוידם. חפץ המונח זמן רב באיזו שהיא פינה מייצר אויר עומד סביבו, ממש כמו מים עומדים שמייצרים בּיצה אלה שבמקרה של המים אנו ממש רואים את היווצרות ה ס חי, במקרה של חפץ סגור במחסן, במקלט, בבוידם זה קצת פחות משׁיש. לעיתים יש ריח טחב, ריח של אויר עומד המעיד על הזמן הארוך בו מונח החפץ.

כך גם לגבי מחשבות ותחושות. מחשבות הן החפץ בבוידם תחושות הן המים העומדים, הבּיצה. פסח בא לעזור לנו לפנות, לאוורר, לשחרר מחשבות ותחושות שכבר אין בהם שימוש, או שכבר בּלו משימוש יתר. עלבון ישן, כעס מתמשך “אני בחיים לא אסלח לו”, בושה מעצמנו… רגשות קשים, לעיתים אנחנו מרשים להם להישאר במערכת חיים ונושמים כאשר כבר אין צורך בכך. בואו נשחרר. כאשר אנחנו לוקחים סולם ומטפסים לבוידם או לחלקו העליון של ארון הבגדים, אנחנו בעצם מצהירים בתוכנו על כוונת שחרור.

“אני כבר לא זוכרת מה יש ומה אין שם” ואנחנו מתחילים להוציא ולפשפש בחפצים שאנו במו ידינו שמנו שם.

מרגע זה הדבר דומה לפתיחת אלבום ישן, עם כל חפץ עולות נוסטלגיות, צפים ועולים זיכרונות ישנים, תקופות בחיים, אירועים המשויכים לאותה תקופה, מחשבות ורגשות המצורפים לאותו חפץ ממש כמו מסמך מצורף במייל.
ואנו לא מרגישים כיצד חלפה לה שעה מבלי שנחוש בכך.

אנו מסתכלים על החפץ אותו הוצאנו, ולעיתים אנו מוצאים שהחפץ הזה כבר לא משרת אותי יותר “בשביל מה שמרתי את זה?” דבר שלפני שנה, שנתיים נראה נחוץ מאוד ובר שמירה ואחסון, כבר מקבל זווית אחרת. זה הרגע לשחרר אותו.
פעמים רבות אנשים שומרים את אותו חפץ כי “אם שמרתי הייתה לי סיבה” או “אולי בעתיד אצטרך אותו” בחנו את עצמכם… כמה פעמים אמרתם על חפץ שתזדקקו לו ובעצם הוא סתם מונח שם. לעיתים תשמעו את עצמכם אומרים “זה במצב טוב, חבל לזרוק” נכון, אבל לא חייבים לזרוק אפשר לתת, למסור לנזקקים, תמיד יש מי שייתן שימוש.

כאשר אנחנו שומרים על חפצים, ומייצרים אוספים בבית, אנחנו חונקים אנרגיה, האויר יותר דחוס
בסביבה שלנו, חסרה זרימה טובה, חסרה הסירקולציה… גם במחשבות ובתחושות שלנו.
כאשר אנו זורקים ישן, אנו מפנים מקום לחדש ולהתחדשות. זה עובד כך גם לגבי המחשבות שלנו.

הדבר דומה למרוץ שליחים אינסופי, אנחנו מקבלים את המקל ומעבירים אותו הלאה… תארו לעצמכם מה קורה אצל אותו שליח שלא מעביר מקל ועוד מקל ועוד אחד… הוא ממשיך לרוץ אבל עם משקל מיותר והרבה מקלות שלא צריכים להיות שם. הדבר גורם להתנהלות מאוד מסורבלת.

יש כאן גם אחריות כלפי האדם הבא שלא קיבל את המקל שלנו, בחסימות שלנו אנו גם מונעים התקדמות מסוימת מאחרים.
אז בואו נשחרר ונוותר על קיומם של דברים לא נחוצים בחיינו. מכיוון שהדבר לא פשוט ולעיתים אנו זקוקים לעזרה חיצונית, ישנם מספר שמנים ארומתיים שמסייעים לנו מאוד: טיהור פיזי של הבית מתחילים עם ניקיון מלמעלה. מנקים את כל פינות הבית מקורי עכביש ואבק.

קורי העכביש לוכדים בפינות אנרגיה עודפת, מיותרת. בכלל אנרגיה יותר סטגנטיבית בפינות.
אבק יוצר עירפול וחוסר בהירות. לדוגמה, זכוכית מאובקת קשה לראות דרכה החוצה.
מרווה: במרווה השתמשו כבר אבותינו בבית המקדש והשימוש היה טיהור.

הצמח עצמו: ניתן לקנות מרווה ליבש אותה במשך מספר ימים, לקחת כלי (שלא יכאב לנו עליו) ולשרוף את העלים המיובשים. המרווה מייצרת המון עשן וריח כבד אז לא להיבהל זה לא רק אתם זה קורה לכולם. עוברים עם הכלי העשן בכל חדרי הבית כאשר מתעכבים מספר שניות בפינות החדרים… לעיתים אני חושבת לעצמי שבגלל שהעשן כל כך סמיך וריחו עבה, אנו חייבים לפתוח חלונות… והרי לכם הטיהור.

הטיהור בשמן: הרבה יותר ידידותי לסביבה, לוקחים צלוחית או יותר מזכוכית, מוזגים מים רותחים ומטפטפים 5-6 טיפות, הכמות אינה משמעותית מכיוון שאין מגע ישיר עם גופנו. ועוברים עם הצלוחית בחדרים אותם אנו רוצים לטהר, ושוב, מתעכבים בפינות החדר ומגביהים את הצלוחית
לכיוון התקרה.

ערער: הלוא הוא הג’וניפר. אף הוא חזק בטיהור בכל הרמות. הטיבטים, האינדיאנים והיוונים העתיקים הבעירו אותו כקטורת לטכסים רוחניים ובכדי לטהר חללים ובכדי למגר מגיפות. הם הכירו ביכולתו האנטיספטית. בימי הביניים תלו אשכולות של ג’וניפר מעל המשקופים בדלתות הכניסה לבתים למגר ולהרחיק מכשפות.
איך עושים זאת? באותה דרך בדיוק כמו המרווה.

שימו לב: הן המרווה והן הערער אינם מותרים בשימוש גופני לכל אדם, ישנן התוויות נגד שיש לקחת בחשבון כמו נשים הרות ועוד, ולכן, אנא מכם אם אתם מחליטים לקנות שמנים אלה לצורך טיהור, אך תתנו להם שימוש נוסף.

ברגמוט: זהו שמן המופק מפרי ההדר ברגמוט. פרי זה אינו מוכר בארץ מקורו בחבל ברגמו שבאיטליה. גם הברגמוט שייך לקבוצת המטהרים העוצמתיים, ממש כמו חבריו, וגם כאן השיטה תהיה כמו במרווה ובערער בצלוחית מים.
מבלי משים אנו נטהר גם את עצמנו, מכיוון שאנו אוחזים בצלוחית ומסתובבים בבית, אין מנוס אלה לנשום ולהריח את ניחוחות השמן הארומתי, ומתוך כך ייווצר הטיהור גם בתוכנו. הרשו לעצמכם להתחדש ולהיטהר.​