על עיניינים שבלב

על עיניינים שבלב

על עניינים שבלב חג האהבה, ט”ו באב.. זה מין תאריך כזה, שמיד מעלה חיוך נוגה, ומסיפורי זקני הדור אנו למדים שבחו”ל הנערות הרווקות היו לובשות בגדים לבנים ושוזרות זר לשערן, והגברים הרווקים היו מחזרים אחריהן.. מאוד רומנטי..​

זה אגב מופיע גם במשנה. במזרח הקדום כולו, היו נהוגים אירועים שכללו טקסים מאגיים ומחולות של בתולות בכרמים שמטרתם להפרות את האדמה. ואז אנו שואלים את עצמנו “מדוע המנהג היפה הזה חדל מלהתקיים כאן?” ואנו נותרים חסרי תשובות.

על עיניינים שבלב
לא, איש אינו יכול לענות על שאלה זו, אך אנו בהחלט יכולים לבחון את שמתרחש בליבנו.

פעמים רבות איננו מבינים מדוע אנו נוהגים כפי שאנו נוהגים, לעיתים אנו אף איננו מודעים להתנהגות מסוימת עד שמישהו מקרב מראה לעינינו ושואל מפורשות “מדוע נהגת כך”? ואז בעצם מתחיל תהליך מבורך בו אנו בוחנים את עצמנו, את התנהגותנו.

האם אנחנו באמת מוכנים לאהבה? אנו כבני אדם מייחסים את האהבה ללב.

מצד ימין מקבל דם ומצד שמאל מוציא, מזרים. יותר קשה לו לקבל, מהסיבה העובדתית הפשוטה כי הורידים החוזרים אל הלב צרים יותר מהעורקים הנתינה של הלב רחבה יותר, העורקים היוצאים ממנו, הרבה יותר רחבים מהורידים החוזרים אליו, כמונו בני האדם שהנתינה הרבה יותר קלה לרובנו מהקבלה.

יתכן כי הדבר טבוע בנו היהודים, שכן רובנו גדלנו על ברכי העזרה לזולת, כיבוד הורים, ערכים שמלווים אותנו מזה דורי דורות. אמנם בשנים האחרונות יש תחושה כי הדגש הינו יותר על האינדיבידואל ופחות על הזולת, עדין, רובנו נותנים ופחות מקבלים.

לעיתים גם מהמקום של “אני לא צריך טובות מאף אחד.” עורקים כליליים – הזנה ללב עצמו.

אנו לא חושבים על זה בד”כ, אך גם הלב זקוק להזנה, ורק אחרי שהוא קיבל בעצמו, הוא יכול לתת.

אחוז גבוה ביותר של התקפי לב נובע מחסימה של העורקים הכליליים, נקודה למחשבה. מי שרק נותן, הופך להיות נתין – עבד, ומי שנתין, הוא חסום.

כולנו מכירים אנשים כאלה, שהנתינה שלהם עצומה, ולעיתים אנו אף מתקנאים בהם על הנתינה הבלתי נדלית אך אנשים אלה, אינם עוצרים לבחון את פני הדברים אינם עוצרים לבדוק כמה בעצם זה עולה להם.

הלב בעצם מלמד אותנו את שני הדברים לתת ולקבל.

הלוא אם נבחן את התנהלות הלב שלנו, הרי שלא ייתכן שבכל רגע נתון רק יזרום אליו דם, עליו גם להזרים. אם כך, מדוע אנו איננו מחילים זאת גם על עצמנו? דבר נוסף, כשיש התנגדות בצד השני לקבל מאיתנו, עלינו להבין שאנו לא אמורים לתת כאן.

במקום שאנו נותנים, אנו לוקחים או מקבלים.

יש כמובן הבדל בין לקחת לבין לקבל, השאלה אם אנו יודעים מה אנו לוקחים, ואם אנו לוקחים על חשבון מישהו אחר.. לעיתים, אדם כל- כך רוצה לתת שהוא נותן ללא אבחנה… האם האדם בצד השני מעוניין לקבל? כולנו מכירים את האימהות שעושות מעל ומעבר ומופתעות לאחר מכן כאשר הילד כועס.. הן אף מתמלאות תחושת “כפיות טובה” מצד הילד “אחרי כל מה שעשיתי ?” אם אתם שייכים לסוג זה של אנשים, עיצרו, בחנו את עצמכם… האמנם אתם עושים למען האחר? או שמא למענכם? את מי אתם באמת רוצים לספק, לשמח, לרצות ? דיברתי על כך כבר באחת הכתבות אך אחזור על נקודה מסוימת זו בשל חשיבותה, הנתינה הזו מגיעה ממקום מעט עצוב מהעמוק ביותר שלנו, זה בא ממקום שאנו איננו אוהבים את עצמנו באמת, ובכל זאת אנו זקוקים לאהבה, ואז נותנים בשפע לאחר על מנת שהוא יאהב אותנו, אך הרעפה זו לעיתים עולה על גדותיה (ממש במידה בה אנו זקוקים לאהבה).

פתגמים ואמירות על דם: דם חם – כשאנו אומרים זאת על מישהו, הכוונה שהוא עצבני, ב- Stress. דמו בראשו – באחריותו, סכנת החיים היא שלו.

מוצץ דם – ערפד – משמע לוקח בלי לשאול. יש לך דם? – משמע, יש לך אומץ? כוח? דם – אומץ, כוח לעשות דברים, ליצר, להתגונן, לשמור על החיים. בדם יש זרימה.

כאשר אין קבלה, שימוש, נתינה, אין זרימה.

ומבחינה הוליסטית, מערכת הדם קשורה במערכת התנועה, חיים, אהבה, לב, נתינה וקבלה, חיוך גדול, חברות, געגועים, אינטימיות, קירבה.. האם יש מכל אלה גם עבורנו? אנו חיים בסביבה של חינוך לנתינה אין סופית, ולכן רבים מאתנו סובלים מהלב. כלי הדם – מיצרים מתרחבים, יש פה גמישות.

אדם נוקשה שהזרימה קשה עליו, יצר אט אט את הצינור עם כל מיני כולסטרולים, לחץ הדם יעלה, תהיה בעיה בזרימה.

אם אדם הוא ותרן, נותן ש”ידרכו עליו”, מבטל את עצמו בפני האחר, עלולות להיווצר בעיות ורידים ברגליים, לחץ דם נמוך, כי אין מה שיתן את ה- Drive להעלות את הדם בחזרה דרך הורידים.. אדם צריך לברר עם עצמו, מה גרם לו לבעיות בזרימה? לאנגינה פקטוריס? הסתיידות עורקים… אם אדם מגיע עם מגוון בעיות, נבדוק מה הקו המנחה אותו בחיים.

בראיה ההוליסטית – כעס, עלבון, תסכול שאנו לא מנקים, יגיעו אל הלב. יש שלוקחים סיגריה, כדי לסתום את הפה ולבלוע, או על-מנת שלא להתפרץ ולהצטער על כך לאחר מכן, יש מישהו אחר שיבלוס אוכל, קיימים עוד סוגים של הרס עצמי, יש גם צום.. אבל כל זה מביא אל הלב, דם מורעל ולא נקי לחלוטין, ומשם זה ממשיך לרקמות. דם מורעל יכול להגיע – מרגשות, תזונה לא נכונה, שאיפת רעלים (נשימה של עשן אוטובוסים) ואז.. או שאנו נעזור לעצמנו להתנקות, או שכמו שקורה ב-% גבוה של האוכלוסיה, לא מתנקים וזה מתפתח להרבה פתולוגיות.

מערכת הלב וכלי הדם, מורכבת משלושה מרכיבים: הלב, כלי הדם, והדם. ובמאה הזו המרכיבים האלו מועדים לפורענות.

מחלות לב, הם גורם מספר אחד לתמותה בעולם, ולכן מניעתם חשובה. וכשמדברים על בעיות לב, יש לקחת בחשבון את הרכב הדם, לחץ הדם ואת מצב הלב. אם כך, עלינו ללמוד לשחרר, גם הלב עושה זאת, ביעילות ובכל פעימה, הוא משחרר דם ובכך מאפשר לדם חדש להיכנס אליו. בכך הוא יוצר זרימה.

אנשים רבים חוששים משינוי, משום שאין אנו יודעים מה מצפה לנו בשינוי, אנו מכירים את העכשיו ואיתו אנו יודעים להתמודד, אך איננו יודעים אם השינוי יביא איתו התמודדות קשה, ולכן מעדיפים את הקיים.

הדבר שהכי קשה לשחרר… הוא את מי שאנו אוהבים… כל הורה יסכים איתי.

ראיתי כבר אין ספור פעמים דמעה בזווית העין אצל הורים ששמעו את שירו הידוע של אריק אינשטיין “הגוזלים שלי עזבו את הקן”.

לנו האמהות הדבר קל יותר, אנו נשים, מותר… הגברים בד”כ יסבו את מבטם הצידה יכחכחו בגרונם וינסו להעסיק את מוחם בנושא אחר, אך גם להם הדבר קשה. על אחת כמה וכמה קשה לשחרר אהוב או אהובה.

אבל בואו נחשוב על כך לרגע, שליטה באחר לא תועיל לאיש, להיפך אף אדם אינו אוהב שישלטו בו.

שחררו, אם אותו אדם באמת אוהב אתכם הוא יחזור. ואם לא… הוא מעולם לא היה שלכם באמת. אז מה בעצם קשה כאן? לראות זאת באמת, להודות בכך, לבחון את הדברים. ומעל לכל – קשה לנו להוריד הגנות.

במהלך השנים נפגענו, כאבנו, בכינו והקמנו חומת מגן על הלב.
על מנת לאהוב באמת עלינו להסיר הגנות אלה, מה שיהפוך אותנו לפגיעים (אנושיים).

אם כך כדי לאהוב אנו אמורים להיות מוכנים לפגיעה.. האם אתם מוכנים להיפגע ? אם בזה הרגע עניתם על השאלה בשלילה מיידית, הרי שאין אתם מוכנים לאהבה, עדין יש שם חומת מגן.

וודאי תאמרו “אני מחכה לאחד שיידע כיצד להמיס את חומת המגן שהקמתי” אך מחשבה זו מקורה בפנטזיה.

שימו את עצמכם בנעלי אותו אביר, ברגע שאנו נתקלים בהתנגדות, הדבר מרפה את ידינו, לא תמיד אנו רוצים להסיר הגנה של אחר, מה גם שהגנה זו משתנה מאדם לאדם ולובשת צורות שונות: כעס, התעלמות, שחצנות לכאורה, חשד.. העיפו מבט בכרית כף הרגל, ממש מתחת לבוהן, איך הוא נראה? רך ונעים? אדום? נפוח? בעל עור קשה מעליו ? רך ונעים – אתם במקום נפלא ופתוח.

רך מידי – אתם מוצפים רגשות ולכן זה לא הזמן לאהבה, טפלו בעצמכם קודם.

אדום – כעס מסיבה שידועה לכם, לא כדאי להתחיל קשר כאשר אתם כועסים.

נפוח – הלב שלכם מלא מידי בדברים שעליכם לשחרר.

עור קשה – הגנה, אולי נפגעתם בעבר והחלטתם ללבוש שיריון.

אם כך אל תחכו לאביר על הסוס הלבן שיציל אתכם מעצמכם, עשו זאת אתם, הן איש אינו מכיר אתכם כמוכם, עשו את העבודה ותאהבו באמת.​