הפחד מבדידות והפחד מאהבה

הפחד מבדידות והפחד מאהבה

היא ישבה בגינה הציבורית המוריקה, שעה שקטה, שעת אחה”צ. עיניה שוטטו מציפור לענף מפרפר לפרח. האויר היה נקי ממש כשם שקורה בכל פעם שיורד גשם, תחושת רעננות והתחדשות בכול. הפרחים כאילו נפתחו יותר, צבעוניים יותר, ריח אויר נקי שממלא את הריאות…​

אבל היא לא חשה בדבר מכל זה… בתוכה הריקנות תפסה מקום נכבד, וכאילו לא הותירה מקום לשום דבר נוסף. העצב ניבט מעיניה, תחושת בדידות.

והיא הלוא מכירה היטב את התחושה.
וכאילו כדי להדגיש את תחושתה, עיניה התמלאו בזוג אוהבים שפסע על השביל בגינה… השניים מאוד עסוקים בשלהם, מצויים בתוך בועה בלתי נראית ובלתי ניתנת להפרעה, בעיניהם יכולה היתה לזהות אהבה גדולה ומעוררת קנאה. חיוכם נועד רק זה לזו… וכאילו כדי לצבוט בליבה הושיטו ידיהם לחיבוק קרוב, שכה ערגה לו.

המחשבות החלו ממלאות את ראשה… מחשבות שהיא מכירה היטב “מתי גם לי תהיה אהבה כזו?” “האם תהיה לי אהבה?” “האם אמצא את האחד?” והמחשבות סורקות את הקשרים שהיו לה, חלקם טובים יותר חלקם פחות… אבל בשורה תחתונה… הם היו…הם חלק מהעבר…עכשיו אין… וכבר חלף זמן רב מאז היתה בזוגיות.

והעצב העמיק בעיניה בעוד אותן מחשבות משומשות רצות הלוך ושוב מאונה לאונה… כאשר לפתע התעוררה בה תחושה חדה שמישהו מביט בה, ברגע זה חזרה למציאות וחושיה ניעורו.

מעט בבהלה הפנתה ראשה לצדדים וגילתה להפתעתה כי במרחק מספר ספסלים ממנה יושב גבר צעיר ומתבונן בה…
לרגע קט ראתה את עצמה בו, גם הוא לבד בגינה הציבורית, מאוד שקט.. התחושה שמילאה אותה היתה סקרנות והפתעה.. “כמה זמן הוא מתבונן בי?”… “איך לא הבחנתי בו?” הוא עדין ישב מרוחק, מתבונן… ואז היא החלה לראות חיוך בזוית הפה.
היא התמלאה כעס לא ברור “חצוף!” הוא המשיך לחייך.. ואז שינה תנוחה, הוא התחיל להתרומם על רגליו באיטיות ונעמד במקומו.

פחד לא מוסבר וחסר מקור תפס את ליבה, היא קפאה במקום.
הוא החל להתקרב לעברה…

מחשבות בהלה החלו מתרוצצות במוחה במהירות שאינה ניתנת לשליטה, דופק ליבה הואץ, שפתיה התייבשו, ועוד לפני שנתנה לעצמה סיכוי… רגליה נשאו אותה מהמקום והיא ברחה על נפשה. כמה פעמים קרה לכם שנותרתם בסיטואציה כזו או אחרת עם תחושת פספוס “איך עשיתי את זה לעצמי?” , “ממה פחדתי לעזאזל?”, “למה לא עשיתי את הצעד?” , “הייתי היום במקום אחר לגמרי לו הייתי…”

הפחד מבדידות ברור לכולנו. אנחנו חיות חברתיות שזקוקות לאהבה, למילה טובה, לחיבוק.. מה שלא תמיד כולנו קיבלנו בבית. לבית כוח עצום על התנהלותנו בחיים. לא פעם חסך באהבה מתפרש בליבנו כדחייה מאיתנו, שזו תחושה קשה בפני עצמה, ומבלי משים נמצא את עצמנו נמנעים מקשר רק מהפחד שמא יידחו אותנו, שמא לא יאהבו אותנו… אך עדין טובים השניים מין האחד, רובנו רוצים קשר שיש בו אהבה וקרבה, והפחד במקרים רבים הוא המנהל אותנו.

אז מהו פחד מאהבה?
למעשה יש כאן את הפחד להיפגע שזהו פחד עוצמתי בפני עצמו.

אבל אם נחשוב על זה לרגע, כדי לזכות באהבה עלינו לקחת את הסיכון… אחרת נשאר באותו מקום בודד בגינה הציבורית.
הפחד מאהבה מקורו בפגיעה. ייתכן והיינו כבר במערכת יחסים שבה כל כך אהבנו את הצד השני – שהורדנו את כל ההגנות… וחטפנו סטירת לחי מצלצלת!

כל מערכת יחסים משאירה חותם בליבנו ובנפשנו. בחנו את עצמכם. עיברו בראשכם על מערכות היחסים שהיו לכם, אם צריך אל תהססו לקחת עט ונייר.

שאלו את עצמכם מהו הדבר המהותי ביותר שהיה שם? אם בסיום התרגיל תגלו שרשמתם רק דברים שליליים… מצבכם טעון שיפור.. שכן כל מערכת יחסים לימדה אותנו גם טוב וגם רע, אם כך למה התמקדתם רק ברע?

שאלו את עצמכם מה למדתם שם? ואנא מכם התמקדו בדבר החיובי, שכן אנשים באים לחיינו כדי לעזור לנו לגדול, לתקן, לצמוח… ברגע שתענו לעצמכם על השאלה, תגלו שגדלתם.

אך מעל לכל! לפני שאנו נכנסים לקשר עלינו להיות שלם. כלומר כל אחד מאיתנו צריך להיות שלם בפני עצמו שאינו תלוי בדבר ורק אז נוכל להיכנס לקשר מהמקום הכי נקי, ואני אסביר את עצמי.

עלינו לאהוב את עצמנו ולא לחכות שהאחר יאהב אותנו. שלא תבינו אותי לא נכון, אהבה היא – דבר נפלא אך היא אינה אמורה להיות תלויה בדבר. זה נפלא להיות נאהב, אך עלינו ללמוד קודם כל אהבה עצמית, כי אחרת נהפוך למאוד תלויים באהבה של הצד השני…כי לנו אין את זה עבורנו.

עלינו לעשות את השיעורים שלנו ולא לחכות שבן/בת הזוג יעשו אותם עבורנו. – פעמים רבות אנו נמשכים לאדם שמשלים אותנו, הוא יותר אסרטיבי, יודע לעמוד על שלו מול אנשים.. אנחנו לא…לנו זה חסר, אז אנו ניתן לו לעשות את המלחמות שלנו…טעות! וזה לא הוגן כלפי בן הזוג, בלי שום כוונה רעה אנו מעמיסים על כתפי הצד השני, מה שיגרום למתחים לא מוסברים ותתחיל התרחקות מאיתנו מבלי שנבין מדוע, ולעיתים גם הצד השני לא יודע להסביר
מדוע…

הדבר מורגש מאוד למשל בזוגיות שנייה בחיים, שם כל אחד מגיע עם מטען כבד, כבר יש ילדים, יש רכוש, הפגיעות שצברנו במרוצת השנים נערמו בהידוק שכבות שכבות האחת מעל השניה… והבעיה מתחילה כאשר אנשים אומרים לעצמם “הפעם הזאת אני רוצה גבר שהוא יפנק אותי, שהוא ישקיע, שהוא יקנה לי מתנות” כלומר עוד לפני שהחל הקשר, האומלל בצד השני מקבל תיק רציני וזאת עוד לפני ששאלנו אותו מה הוא רוצה, מה הוא עבר ומה הציפיות שלו.

כאן אנו מבינים כי עלינו לנקות את עצמנו ביסודיות, לגדול, לצמוח על מנת שנוכל להגיע לקשר ממקום נכון ולא מעמיס, ממקום שבו אנו שלמים בפני עצמנו ומעל לכל… אוהבים את עצמנו.​